והם אומרים
על טעם וריח אין מה להתווכח...
והיא תמיד רצתה להיות טעם
אוניברסלי
שכולם אוהבים.
אז נהייתה קצת פחות חריפה
יותר קלה לעיכול,
והפחיתה סוכר
בשביל הבריאות,
והפחיתה מרירות
לכל אלו שמעדיפים לבן ממריר
חייכה במתיקות לכל מי שביקש
ומבלי לשים לב
נהייתה קינוח
קליל מתקתק,
כזה ששמים בבופה
כזה שלא ממלא
ומשאיר מקום לאנשי המנה עיקרית.
אז שינתה והתאימה
התאמנה, הפחיתה שומן
הוסיפה מליחות והתפלפלה
כי מלח זה טעים, חשבה
טעים.. לה..
ופתאום קלטה
שהיא לא מכירה את
הטעם של העולם
ויש אנשים שמעדיפים פפסי
על טעם החיים
ויש שאוהבים שוקולד מריר
וכאלה שיאכלו תמר כשיחפשו משהו מתוק
ואלו שיאכלו בלי חשבון
וכאלו שיאכלו אותה בלי מלח
ועם הזמן גילתה שלא כולם אוהבים פיצה
ואפילו לגבי המאכל הלאומי הדעות חלוקות
יש כאלה שיאהבו אותו פיקנטי
ואחרים שמעדיפים אוכל מעובד,
מבושל, מכובס
מעורבב הכל בצלחת
או עם ארבעה מזלגות
שלא יגע אחד בשני.
כאלה שמוסיפים מלח לכל מאכל
וכאלה שלא אוכלים בלי מיונז
ויש כאלה שמוסיפים סוכר לשוקו
וכאלה ששותים אותו מגעיל
אבל היא,
היא הייתה טעם נרכש
והיה בה גם וגם, הכל מהכל
ולא מצאה מקום
מנה ללא קונים
כי מי שאוהב את האש
לא יבקש מים אחרי הביס
ואיך אפשר להפריד כשהכל מעורבב
ואיך אפשר להיות מתוקה בדל סוכר
ומי יאהב גם וגם
בצלחת אחת
באישה אחת
ובינתיים, זה טעים
לטעמי
ולטעם... מי?
